> > מנהיגות נשית מפגש אחרון ומסכם
צור קשר צור קשר
הדפס הדפס


מנהיגות נשית מפגש אחרון ומסכם

מנהיגות נשית מפגש אחרון ומסכם

 

ירדנו מהאוטובוס בשדרות בן גוריון ושם פגשנו את שאנה, מנחת הקבוצה, הכרנו את ארז המדריך לאותו סיור. נכנסנו לבית של בן גוריון, עשינו סיור וכשישבנו בחצר ארז סיפר לנו על הקמת תל אביב ועל עלייתה לארץ ישראל  של אשתו ,הגב' פולה.

המשכנו לרח' ארנון, עצרנו ליד דירה מס' 15 שם גרה לאה גולדברג, שמענו את השיר "ימים לבנים" ששרה בזמנו, אכן ראינו את הבית הלבן. ארז סיפר על לאה , איך שכתבה שירי געגועים לאירופה ואיך שבישראל לא ראו זאת בעין יפה, במיוחד לאור העובדה ששמועות הגיעו לישראל על פרוץ השואה באירופה. לאה מתעלמת מהתגובות ומוסיפה בשיריה כמה שא"י מיוחדת ביופייה אך דלה וחסרת כל פאר. לאה נפטרה בגיל 59 מסרטן ריאות , ללא אהבה.

לאחר שסיימנו לשמוע על האישה שגרה בבית הלבן, המשכנו במעלה הרחוב וארז סיפר על תירצה עטר, משוררת וסופרת שלעתה לארץ  עם הפרעה נפשית וכישרון אדיר. בארץ ישראל היא התחתנה  וילדה ילד אחד, אך לאחר הלידה בעלה עב אותה  כי ההפרעה הנפשית התעצמה. הצטערנו לשמוע. המשכנו במסענו ברחובות תל אביב. הגענו לצומת סואנת שם סיפר לנו ארז על יונה וולך. בגיל 17 עלתה לארץ ל"חפש קצת שקט". כשבאה , לא בדיוק מצאת זאת ובמיוחד לא בתל אביב. היא פיתחה הפרעה נפשית ובזמנו האמינו כי L.C.D. הוא המרפא למחלה, מה שהסתבר כטעות. למרות שיריה של יונה וולך הפרובוקטיביים, חסרי גבולות, היא הפכה למשוררת מדוברת ומוערכת. גם עליה הצטערנו לשמוע על חייה הקשים ומלאי הכאב.

כשתכננו להמשיך במסע, אחת הבנות שאלה "איך זה שלרוב המשוררים והסופרים היו חיים קשים מנשוא ומלאי כאב?" . "ובכן, איך להסביר זאת" ענה ארז ואמר שלא מפסיק להדהד לי בראש גם לאחר שנגמר המסע: "היצירות הכי טובות נובעות מכאב, אם בן אדם עובר דברים קשים במהלך מסע החיים ומצליח לבטא אותם בסרך שנוחה לו, אז קורה דבר נפלא".

עם החומר למחשבה שהשאיר לנו ארז, המשכנו לרח' גורדון 36, שם גרה אחת ממייסדי התיאטרון הלאומי "הבימה" , שמה חנה רובינא. שחקנית מוכשרת ובעלת כשרון יחודי שפרצה את דרכה כשחקנית והייתה אהודה על כולם. לחנה היה רומן עם אלכסנדר פן שהיה גבר נשוי. ויתרה מכך, נולדה להם ילדה משותפת. היה צפוי שתדמיתה תיפגע, אך לא כך היה, אנשים המשיכו להעריך את עובדתה וסלחו לה על שקרה.

משם המשכנו לסמטה בה בתים ישנים  שם התישבנו על מדרגות הכניסה לגן יפיפה, ארז סיפר לנו כי הבית שראינו משמאל, הוא בית "מיוחד", כמו הבית שלנו. הבנו מיד את כוונתו, הוא התכוון לפנימייה. הוא סיפר לנו שכאשר איש דתי בשם רמייס עלה לאץ , שם לב כי הדת הולכת ופוחתת, לכן הקים בית צעירות מזרחי- פנימייה דתית לבנות. שם למדו כל מקצוע שרק רצו ובעיקר תורה.  כאן הסתיים הסיור בעקבות נשים מצליחות. נפרדנו מארז והודינו לו מקרב לב על הסיפורים המרתקים ועל הדרך המשעשעת שבה בחר לספר לנו אותם.

 

המשכנו לארוחת בוקר משותפת בבית קפה  ולאחר מכן ביקרנו במרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית.

המרכז נראה מבחוץ כמו בית רגיל על מנת לשמור על החיסיון שלו ומיועד לנשים וגברים כאחד. קיבלנו מידע על החשיבות בפניה לבקשה לעזרה . מנהלת המרכז סיפרה על המקרים השונים, סיירנו בין החדרים. כל עובד במרכז סיפר לנו על תפקידו; אחת העובדות סיפרה על המטופלים שלה מבריה"מ., אחרת סיפרה על הגברים שהיא מטפלת בהם, הטלפנית סיפרה על הפניות שהיא מקבלת ועוד.

 

התאווררנו קצת ב"החלקרח"  בלונה פארק. קיבלנו תדריך וכלל בטיחות. נפלנו, החלקנו ונהנו!

 

היום נחתם בשיחת סיכום אותו הנחתה שאנה המדריכה. כל אחת מהבנות סיפרה מה לקחה איתה השנה ומה תיקח איתה הלאה לשנה הבאה. הבנות סיפרו: "המפגשים מעניינים, מהנים", "חשובים לחיים" "למדו על מוגנות", "מרגישות מועצמות ועם יותר ביטחון."

מור חנופה, חניכת יא'- ויצו הדסים

כפר הנוער ויצ"ו הדסים | לימודי תיכון | פנימייה | מפת אתר | תקנון סליקה
כפר הנוער ויצ"ו הדסים, דואר הדסים 42845, טלפון: 09-8999252, פקס: 09-8995581
עיצוב: איוון טיכיינקו  |  תיכנות: entry