> > המסע לפולין - כתבתה של דקלה כהן יב' 4
צור קשר צור קשר
הדפס הדפס


המסע לפולין - כתבתה של דקלה כהן יב' 4

מסע לפולין  מחזור נ"ט נובמבר 2010

המשלחת לפולין בשכבה י"ב מחזור נ"ט יצאה למסע בתאריכים 8.11.2010 - 16.11.2010 

המשלחת לפולין, וואו, איך מסכמים מסע כזה, שכל כלך הרבה אנשים צעדו בו לפני?

רבים צעדו שם, רבים עלו על הרכבות, רבים נפגעו, הוכו, רבים נהרגו.

במקום שבו הייתי, ברגעים שבהם עמדתי, שנים לפני, מישהו נרצח.

איך אפשר לעמוד במקום זה, בלי הרצון לברוח, ללכת, לצאת מפה, ולהגיד לעצמך "זה לא קרה" זה לא היה, אני לא באמת פה, והכל בגלל שזה לא באמת נתפס, אני לא באמת מצליחה להבין.

אחרי שהיית שם, קשה להגיד, אני לא מבין, אחרי שלמדת, אתה לא יכול להגיד, אני לא יודע.

ועם זה- היינו שם, כולנו, כשכבה, כחברים, כאנשים שלא מכירים, ובכל זאת, בודדים האנשים שיכולים להגיד, עכשיו אני מבין, עכשיו זה ברור לי.

אני לא מדברת רק בשמי, אלא רק בתור מישהי אחת, ממשלחת גדולה, משלחת שהייתה אמורה לספק לי הרבה מאוד הסברים, ובמקום זה, סיפקה לי הרבה מאוד שאלות.

אז המסע לפולין, רבים שואלים, אם זה נכון? האם להביא לשם בני נוער, בגיל 18 בקושי, זה החלטה נכונה? ואני אומרת לעצמי, אם לא הם? אז את מי?

אנחנו אלה שנתגייס לצבא עוד מעט, שנצביע בבחירות, שננהג ברכבים, שנקבל עבודות, שנחזיק רובים, אנחנו אלה שנעשה את כל אותם הדברים. אנחנו- הנוער של היום. ובגלל זה, מי אם לא הנוער הזה, צריך לראות, לדעת, ולנסות גם להבין.

בסופו של אחד הטקסים, כששרתי את התקווה, הקשבתי למילים, למה שאנחנו שרים כל פעם, בכל סיום טקסים. המילים שלפעמים נראו ריקות מתוכן, ועכשיו אני נחנקת בדמעות,כשאני אומרת אותן.

המילים האלה, שנותנות ביטחון, תקווה, הערצה, ואהבה, מילים שמראות לך, אתה שייך, רוצה, מבין, והכי חשוב, אתה נותן. נותן למדינה, והמדינה נותנת לך.

המילים שאומרות " להיות עם חופשי בארצנו."

כי אחרי הכל, אין לנו ארץ אחרת, שום מדינה לא תהווה לנו מקום בטוח, שום מדינה, חוץ מהמדינה הזאת, מדינת ישראל.

אני לא יכולה להגיד שלא היה קשה, אבל במידה מסוימת, זה היה קושי מתבקש, אחרת, אם היינו מקבלים את זה בהיגיון והבנה, זה היה אמור משהו,עלינו,על מה שנהיינו, על המוח האנושי. על הנוער של היום.

התבגרנו במסע, כולנו, כאחד. לא התבגרות של פתאום. לא הבנה שמגיעה ברגע. אלא הבנה שקטה, רגועה, נינוחה, הבנה שאומרת לך "לי זה לא יקרה, אני נולדתי בשנים אחרות, בשנים הנכונות. עכשיו, זה כבר לא יכול להיות."

וכן, זה לא יכול להיות, רק כי אנחנו בוחרים, בוחרים שזה לא יהיה, בוחרים לא לתת מקום להתנהגויות שכאלה, למנהיגים שכאלה, לדיבורים שכאלה.

כי הרי הכל התחיל מדיבורים, מצהרות, מהבטחות, מרצונות. אז למה בעצם, זה לא יכול לקרות?

המסקנה שלי מהמסע, היא לא רק לזכור ולא לשכוח, אלא לשים לב, לדברים הקטנים שיכולים לגדול לכ"כ משמעותיים אח"כ. לדעת, שלכל מילה יש משמעות, לכל מעשה.

ובדיוק בגלל זה, אסור לנו בתור הנוער, לתת לזה להתבטא.

אנחנו צריכים להיות אלה, שייראו משהו אחר, שידברו, שיתנהגו ושיחנכו למקום טוב יותר, בגלל שאנחנו אלה שראו, שחוו, שלא רוצים שזה שיקרה שוב, אף פעם, לעולם. דווקא ורק בגלל זה- אנחנו נהיה המנהיגים של מחר.

לצפיה בתמונות מהמסע לפולין

כפר הנוער ויצ"ו הדסים | לימודי תיכון | פנימייה | מפת אתר | תקנון סליקה
כפר הנוער ויצ"ו הדסים, דואר הדסים 42845, טלפון: 09-8999252, פקס: 09-8995581
עיצוב: איוון טיכיינקו  |  תיכנות: entry